CTR נמוך – הקריאייטיב אשם? בוא נדבר על זה רגע. כשאנחנו מנהלים קמפיינים, CTR נמוך הוא לרוב הסימן הראשון שמשהו לא עובד. האינסטינקט הראשוני הוא

לאורך שני העשורים האחרונים, שיווק הפך לדיסציפלינה כמותית. כל קמפיין נמדד, כל תוכן מתוחקר, כל פעולה אמורה “להוכיח את עצמה” – ב־CTR, ב־ROAS, ב-CAC, באינגייג’מנט,

כשקהל מותגים פועלים באקולוגיה תודעתית כשקהל מפסיק להתנהג לפי התכנון אין כמעט מהלך אסטרטגי שמתחיל בלי ניסיון לשרטט "מיהו הקהל שלנו". מיפוי והגדרת פרסונות הפך לפרקטיקה

סוף עידן האופטימיזציה? הבעיה אינה נעוצה בנתונים. גם לא בכלים. היא מתחילה כשמתחילים להרגיש שמשהו חסר – למרות שהכל "עובד". הקמפיינים מתוחזקים, הקהלים מטורגטים, המערכות

המוח חושב מהר: מיקרו-רגעים כמרחב הכרעה שיווקי החלטות צרכניות לא מתקבלות תמיד כחלק ממסע מתוכנן. לעיתים קרובות, הן נובעות מרגע קצר של חיפוש או צורך

לעבוד היום על הצרכן של מחר במשך עשורים, מדידת אפקטיביות פרסום נשענה על הנחת יסוד פשוטה: פרסומת טובה היא כזו שמביאה תוצאה. מכירות, טראפיק, לידים

מהקליטה התת־הכרתית ועד לרלוונטיות תרבותית תרבות, קוד וזהות לאורך השנים, השיח השיווקי נע בין עולמות שונים: לפעמים סביב איכויות המוצר, לפעמים סביב תועלת רציונלית, ולעיתים

איך נוירוני מראה ו-Social Proof מניעים לפעולה בעולם של משפיענים ו-UGC בעולם רווי גירויים, הצרכן לא בוחן את כל הנתונים שמונחים מולו בשיקול דעת קר

כיצד קוגניציה, רגש וזיכרון מעצבים את החלטות הצריכה שלנו? מאז תחילת המאה ה-21, עם פרסום מחקריהם של כהנמן וטברסקי, התחוללה מהפכה בהבנת האופן שבו בני

איך הדרך בה אנחנו מציגים מסר מעצבת את הדרך בה הצרכן תופס, מרגיש ופועל בעולם רווי גירויים, הצרכן לא בוחן את כל הנתונים שמונחים מולו